דמות‭ ‬המלאך‭ ‬בספרות‭ ‬העברית‭ ‬והלועזית‭ ‬למן‭ ‬המאה‭ ‬העשרים‭ ‬

ד”ר וייס ישראלה

המלאך הוא ישות על-טבעית הקיימת לפי אמונתן של דתות שונות. הן רואות בו יצור רוחני שמטרתו לבצע משימה בשליחות האל או להעביר מסר ממנו לבני האדם.
דמותו של המלאך מופיעה בתנ”ך, בברית החדשה ובמגוון יצירות אומנות וספרות. הוא מתואר כמושיע, כמדריך, כמרפא וכמסייע להצלחה.
בהרצאה זו אבחן כיצד סופרים יהודים ונוצרים מתארים את דמות המלאך ביצירותיהם, איזה צורך הוא ממלא, כיצד הוא מתגלה, מה השפעתו על הגיבורים, ומה עולה בסופו.
אבחן כיצד הגיבורים מתייחסים למלאך המתגלה בחייהם ומסייע להם, וכיצד המספר מתייחס לגישתם: מתוך קבלה או מתוך דחייה.
את דמות המלאך אבחן ביצירות האלה:
בנובלה “הר אדוני” מאת הסופר האיטלקי ארי דה לוקה, בסיפור הקצר “איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות” מאת הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס ובסיפור הקצרצר “חור בקיר” מאת הסופר הישראלי אתגר קרת.
את היצירות כתבו סופרים שהתחנכו בתרבויות שונות ובתקופות שונות, והן שייכות לזרמים ספרותיים שונים ולסוגות שונות. למרות חילוניות הסופרים והגיבורים, נוכחותה של דמות המלאך ביצירות מתקבלת בטבעיות, והשפעתו הטובה על הגיבורים משותפת לכולן.