“להיות עם שיער אסוף. כדי שידעו”:  זהות ותודעה של נשים חירשות וכבדות שמיעה

ד”ר אירית דלומי תורתי

בהרצאה זו אציג מאמר המבוסס על עבודת דוקטורט שעסקה בחייהן של נשים חירשות וכבדות שמיעה בעולם העבודה והחינוך בישראל (דלומי תורתי, 2012). מוגבלות היא קטגוריית זהות נוספת, לצד מין, דת, גזע, מעמד, העדפה מינית2016, Davis) ). תפיסה סטראוטיפית בינארית נוטה לחלק את בני האדם למי שנולדו בריאים ונורמליים ומי שנולדו עם מוגבלות, אף כי למעשה רק 15% מכלל האנשים עם מוגבלות נולדו כך.
לאנשים חירשים וכבדי שמיעה הגדרת הזהות העצמית והתודעה החירשית היא תהליך המתרחש כל החיים: במשפחה, בזוגיות ובהורות, בחיי החברה ובעבודה. אנשים חירשים נוטים על פי רוב להגדיר את עצמם באחת משתי דרכים: יש בהם המבקשים להיות כמו אנשים שומעים, לפתח את שרידי השמיעה ואת יכולות הדיבור ולהשתלב בשפה מדוברת בעולם השומעים. הם רואים בליקוי גורם שמוטב להסתיר. אחרים בוחרים להשתייך לקהילת החירשים ולהשתמש בשפת סימנים. אפשרות זו מלווה במאבק פוליטי על ייצוג החירשים ועל זכויותיהם כקבוצת מיעוט.  חלוקה בינארית זו שלטה בפוליטיקה של חינוך לחירשים במשך 130 שנה  (Davis, 2002). בראיונות עומק עם הנשים התגלו צירי זהותן המרובדת ומהלך חייהן בין עולם השומעים וקהילת החירשים. משתתפות המחקר, מייצגות קשת זהויות המאפיינת את עולמם של חירשים וכבדי שמיעה. רובן בעלות תואר אקדמי, חציין אורליות וחציין מסמנות. רוב המסמנות משתתפות פעילות בקהילת החירשים, ורואות עצמן שייכות אליה. תהליכי גילוי הזהות החירשית מאופיינים במעבריות (טרנספורמטיביות ( ובתנועה בין העולמות אצל רוב המשתתפות, חירשות וכבדות שמיעה. הנשים אף רואות עצמן שגרירות ונציגות של החירשים בעולם השומעים.
חלק גדול מהמשתתפות פונה לעסוק בחינוך ובטיפול, מתוך תחושת ייעוד ושליחות. כנשות חינוך – הן חשות צורך להיות ‘מודלינג’ עבור הילדים הצעירים. “אני גשר. מי כמוני יודעת את הקשיים”, אומרת חגית, מטפלת באמנות. הנשים – בגופן ובתודעתן, הן גשר המחבר בין עולמות, גשר הנושא את הסיפור ואת המסר בין הצדדים.
הנשים מתבוננות בעולם השומעים ובקהילת החירשים – וביחסים ביניהם – במבט ביקורתי, ונקראות לפעולה של גישור וקישור כמהלך פוליטי נגד הדיכוי, והפער בין עולמן הפנימי ובין האופן שבו העולם החיצוני השומע רואה אותן. זוהי דרכן להיאבק, ליצור את זהותן ולבסס את מקומן בקהילת החירשים ובעולם השומעים. הן מגייסות את כוחותיהן לנוכח החברה המגבילה, המנרמלת, ואינן מוותרות.
הנשים מניעות תהליך של הכרה בקהילה המתגבשת סביב שונות תרבותית, שפתית ופוליטית. זהו שיח עדותי-תיעודי, חוקר ומציב סימני שאלה חדשים בנוגע לחירשות, ותובע מחדש את הבעלות על הסיפור הקולקטיבי – על העבר ועל העתיד. כפי שאומרת שרה, כיום מפקחת במשרד החינוך לחינוך של תלמידים עם לקות שמיעה: “אני מעבירה מסר אל עולם השומעים, הם ילמדו לראות מה זה העולם שלנו”.