המגוון האנושי במכללות לחינוך – תקווה או שחזור של המציאות?

ד״ר זוהירה נג׳אר, ד״ר אסתר קלניצקי, ד״ר חוה קפלן, ופרופ׳ ענת קינן

המחקר נועד ללמוד על המגוון האנושי בהרכבן של המכללות לחינוך: היהודיות והערביות, במטרה לבחון, תוך כדי בדיקת תפיסותיהם של בני קבוצות מהפריפריה החברתית שבחרו ללמוד בהן, האם הגישה ההומניסטית שלאורה נוסדו המכללות, באה לידי ביטוי בהתפתחות האישית והמקצועית של הסטודנטים, באינטראקציה חברתית שלהם, בהשתלבותם במכללה ובתחושות השייכות שלהם למכללה ולמדינה. ההנחה היתה שחוויותיהם הלימודיות של המורים לעתיד יועברו לתלמידים בבתי הספר שילמדו בהם, ובכך הם עשויים להשפיע על המפגש הרב-תרבותי בין הקבוצות השונות בחברה.

המחקר בוצע בשיטה איכותנית והנתונים נאספו באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים. המדגם כלל 48 סטודנטים משבע מכללות לחינוך (חמש יהודיות ושתיים ערביות). הקבוצות שנחקרו: ערבים כולל בדואים, ויהודים-צאצאים ממהגרים או מהגרים בעצמם מאתיופיה ומצפון אפריקה המתגוררים בישובים פריפריאליים ועיירות פיתוח.

נמצא כי סטודנטים מכל הקבוצות בפריפריה החברתית במכללות להכשרת מורים, מפתחים תפיסות אישיות ובין-אישיות, אשר עוזרות להם להתמודד עם קשיי ההסתגלות והלמידה. הם מצויידים במשאבים בין-אישיים הכוללים את המשפחה והחברים כמקורות עיקריים לתמיכה ועזרה, ובמשאבים אישיים כתחושה של מסוגלות עצמית, ביטחון בהצלחה בלימודים ובהשגת המטרות העתידיות שלהם, ורובם מבטאים תחושת שייכות עמוקה למכללה. במקביל, נמצאו הבדלים בין סטודנטים ערבים לסטודנטים יהודים בתחושות השייכות שלהם למדינה ובתפיסת מושגי רוב ומיעוט. בנוסף, נמצאו מקרים של תחושת אפליה וגזענות על רקע לאומי ותרבותי.

מהממצאים משתמע שהאתגר החינוכי שבהקמתן של המכללות לשילוב קבוצות אוכלוסייה מהפריפריה בהשכלה גבוהה, טופל רק באפן חלקי על-ידי המכללות לחינוך, בעזרת גישות של אכפתיות וחינוך הומניסטי. מעבר לכך, ובפרט בכל הנוגע לשייכות וליחסי רוב ומיעוט, המציאות החברתית הכללית של הפרדה משוחזרת גם במכללות בהן לומדים סטודנטים ממגזרים שונים. לעומתן, במכללות ערביות, שבהם כל הסטודנטים שייכים לאותו לאום ותרבות, סוגיות השייכות למדינה ויחסי רוב-מיעוט לא עולים לשיח.