ידע ועמדות של מורים והורים כלפי לקויות למידה

ד״ר איבראהים אסדי

תחום לקויות הלמידה הנו הטרוגני וכולל בתוכו סוגים שונים של לקויות כגון לקויות בקריאה, בכתיב, בחשבון ועוד. בעוד שקיימת הסכמה שהמקור ללקות הוא פנימי, קיימות עדויות רבות לכך שמידת השתלבותו של הילד הלקוי במעגלי החיים, ומידת הצלחתו במערכת הלימודית מושפעות מהידע, מהעמדות ומדרכי ההתמודדות של הגורמים שסובבים את הילד, כולל הורים ומורים (Levi et al., 2013). אופן ההתמודדות עם לקויות הלמידה נחקר רבות וקיימים ממצאים רבים שמעידים על ידע נמוך ודרכי התמודדות פחות יעילות בחברה הערבית (תאיה, 2017). יחד עם זאת, קיימת מגמה של שיפור מסוים אשר קשור, בין היתר, לשינויים במערכת החינוך כמו למשל, כניסתן של מומחיות בתחום לקויות למידה (מת״ליות) לבתי הספר, הגברת המודעות בקרב הורים ומורים בכלל.

מחקר זה בחן במקביל את עמדותיהם של מספר רב של מורים (675) והורים (554) ממגוון בתי ספר בצפון הארץ, ולא נמצאו הבדלים בידע ובעמדות בין ההורים למורים ושניהם היו חיוביים (ממוצע של 3 ומעלה בסולם 1–5).

בנוגע למורים עלה כי מורי החינוך המיוחד דיווחו על הכשרה מעמיקה יותר בתחום לקויות הלמידה כמו גם על עידוד רב יותר לסינגור עצמי של התלמידים יחסית למורים בעלי תעודת הוראה רגילה. השוואה של הורים ומורים לאותם ההיגדים העלתה כי המורים היו בעמדה של עידוד התלמידים לסנגר על עצמם יותר מן ההורים, דבר שכנראה קשור בעבודתה של היועצת מול הילדים ומול המורים. ההורים אינם מקבלים ליווי ומעטפת מספיק תומכים בעניין זה ועל כן הם פחות יודעים מהןזכויותיהם של הילדים וכיצד לסייע להם.

במישור החברתי-רגשי נמצא כי התייחסות המורים לתלמידים עם לקויות למידה היתה שלילית יותר יחסית להורים, ומכאן ייתכן שהמורים פחות נחשפים ליכולות של תלמידים אלה ונוטים לייחס להם קשיים רבים יותר יחסית להורים, משום שמרבית האינטראקציות החברתיות של הילדים מתרחשות בשעות אחר הצהריים.