תחיית העברית והערבית בין שימור לשינוי – הצגה משווה

ד״ר אבראהים בסל

עברית וערבית קיימת ביניהן קירבה בולטת בדקדוק ובמילון. עד למאה ה-19 היו מייצגות מסורות תרבות קדומות: העברית לשון המקרא, המשנה והתלמודים ולשון ספרות רבנית, והערבית הספרותית (להבדיל מן הדיאלקטים הערביים) לשון ארכאית של הקוראן ושל רבדים קלאסיים. לשונות אלה נפגשו עם ה-׳מודרנה׳ – הקִידמה וההתפתחות הטכנולוגית המדעית.

בהרצאה זו אעסוק בנושא “התחדשות העברית והערבית מנקודת מבט השוואתית – מגמות ותהליכים שהתרחשו בשתי לשונות מתחדשות, ועד היכן ניתן להצביע על שימור בהן לעומת שינוי מן הרבדים שקדמו באוצר המילים ובדקדוק?״

תהליך ההתחדשות בשתי הלשונות שאב ממקורות פנימיים של השפה – החייאת מילים עתיקות קיימות, וממקורות חיצוניים כמו השפעת הסטנדרט של לשונות אירופה ושאילת מילים. כמו- כן, ראשיתו במעשיהם של יחידים חלוצים אשר שקדו ונרתמו לצורך בהמצאת מילים חדשות למסומנים שנוצרו בעקבות ההתפתחות המדעית והתעשייתית טכנולוגית. במצרים בלט רפאעה אל-טהטאוי (1801- 1873), בלבנון בוטרוס אל-בוסתאני 1819- 1883, אחמד פארס אל-שידיאק 1804 – 1887 ועד. בעברית בלטו אליעזר בן-יהודה, דויד ילין והמשורר חיים נחמן ביאליק ועוד.