מחקר מודע-הֶקְשֵר ושימוש בשיטות ויזואליות להבנת תפיסות סיכון ומוגנות בקרב ילדי גן: המקרה של ילדים בדואים מהכפרים הבלתי-מוכרים בנגב

ד״ר אבתסאם מרעי-סרואן

בשנים האחרונות הסוציולוגיה של הילדות ואמנת האו״ם לזכויות הילד, מיקדו את תשומת הלב בחשיבות הכללתן של תפיסות ילדים בשיח האקדמי, הפרקטי והמדיניות החברתית, ובכך הביאו לשינוי תפיסתי בדרך שבה חוקרים מבינים את עולמם של הילדים. תפיסה זו שונה במהותה מהתפיסה שהייתה מקובלת אשר אומנם למדה על ילדים אך לא מילדים.

מחקר זה הוא מחקר פעולה משתף אשר בחן את תפיסות הסיכון והמוגנות בקרב 30 ילדים בדואים בני 5-4 מאחד הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. המחקר יצא מנקודת הנחה שילדים צעירים מאוכלוסיות מודרות שנמצאות בשוליים, מחזיקים בתפיסות ודעות משלהם לגבי מה שמתרחש סביבם, ויש להם זכות ויכולת לבטא דעות אלו. הנתונים נאספו מהילדים באמצעות שיטות ויזואליות – צילום וציור – נוסף על הסברים מילוליים, ונותחו ניתוח תוכן תמטי תוך הצלבה והשוואה בין הנתונים שהתקבלו מהכלים השונים.

נוסף על כך, אימהות הילדים מילאו שאלון סוציו-דמוגרפי. ממצאי המחקר ביטאו את המחשבות והתפיסות של הילדים הצעירים ואפשרו ללמוד מה מעסיק אותם. הילדים חשפו מגוון רחב של סיכונים העלולים לפגוע בביטחונם וברווחתם והציגו משאבים מגוונים אשר עוזרים להם להתמודד עם הסיכונים ולהגן על עצמם. הממצאים הניבו שבע תמות מרכזיות המייצגות את תפיסת הסיכון והמוגנות בקרב הילדים ואת דרכי ההתמודדות שלהם עם הסיכונים שהם העלו. כל הגורמים שהילדים ציינו – כלי רכב, מקומות, אנשים – מהווים גורמי סיכון ומוגנות בו-זמנית, למעט אחד, שדים ומפלצות, שנתפסו כסיכון בלבד. הממצאים הצביעו על כך שהילדים מייחסים חשיבות רבה לבית, לסבתא ולאימא כגורמים מגנים שמסייעים להם להתמודד עם המציאות הקשה. כמו כן, הממצאים מלמדים על הילדים כמשאב ידע וכבעלי פעלנות (Agency). כלומר, שיש להם תפיסות של יכולת לפעול ולהשפיע על מצבי הסיכון בסביבתם ולשלוט בתוצאות המתקבלות.

המחקר התייחס להֶקְשֵרים שונים כמו ההֶקְשֵר התרבותי, החברתי, ההיסטורי, הגיאוגרפי, הפוליטי ועוד והדגיש שהֶקְשֵרים אלה מעצבים את תפיסותיהם של הילדים הבדואים. התמונות, הציורים והראיונות עם הילדים הצליחו לתאר את מאבקם היומיומי בסביבת מגוריהם ועשויים לשמש להעלאת המודעות למצב הכפרים ולתמיכה במאבק התושבים.