על הנוף הפולחני בסיפורי יהודים בעת ביקורם במערת אליהו בחיפה

ד״ר רוזלנד דעים

במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, שעסקה בסיפורי אליהו הנביא ובבני דמותו הנוצרית והמוסלמית, רשמתי סיפורים של יהודים, נוצרים ומוסלמים בשני אתרים מקודשים הנמצאים בחיפה:. האחד הוא מערת אליהו, שאליה מגיעים צליינים יהודים ומוסלמים, והשני הוא מנזר הכרמליתים, שאותו פוקדים נוצרים ומוסלמים.

המיוחד בסיפורים שרשמתי הוא נסיבות ההיגוד שלהם. הסיפורים סופרו לא במסגרת מחקרית מנותקת של ראיונות יזומים, אלא בהקשר הטבעי של ביקור המספרים במקום המקודש, הם משקפים את החוויות הדתיות והרגשיות שחוו המספרים בעת ביקורם באתר.

מערת אליהו הנביא נמצאת בדרך אלנבי 203 בחיפה, מתחת למנזר הכרמליתים (סטלה מאריס), ומשקיפה על הים. הדרך מהכביש הראשי אל המקום המקודש ארוכה ותלולה מצד אחד שביל ומצד שני מדרגות. סמוך לפתח המערה מצד ימין, מצוי מתקן להדלקת נרות, והגישה אל המערה עצמה נעשית גם היא באמצעות גרם מדרגות. ליד מתקן הדלקת הנרות מתנהלת פעילות ערה ביותר. אנשים משוחחים, מדליקים נרות, יושבים, מחכים זה לזה, וגם סועדים את ליבם. הנסיבות מאפשרות  קשירת שיחה עם המבקרים ודיבובם. יהודים עולים למערת אליהו כל ימות השנה לתפילה והתייחדות, ובמיוחד במועדי ישראל, בראשי חודשים וכן מיד לאחר תשעה באב ושבת נחמו.

את הסיפור שאני מנתחת במאמר רשמתי מפיה של מ׳ חנ׳, אישה ממוצא יהודי מגרבי, ילידת שנת 1956, בעת שביקרה במערת אליהו, ימים ספורים לפני ראש השנה תשס״ז (21 בספטמבר 2006, כ״ח אלול תשס״ו). הסיפור הוא חלק משיחה ממושכת שניהלתי איתה, ולא התנהלה ברצף. במהלך השיחה הייתה הפסקה שבה נטלנו שתינו חלק בטקס החַ׳לַקֶה שנערך באתר. הסיפור הנדון במאמר, נדלה מתוך מחקר רחב, מקורי וייחודי, והוא מתאר את הנוף הפולחני של האתר המקודש כפי שהיה מנוהל במשך עשות שנים.

הערך המוסף של המאמר, ושל המחקר בכלל, שהוא היה עד לעידן שהסתיים עם סגירת המערה לשיפוץ כללי בסוף 2019. עם סיום השיפוץ, שהיה מתוכנן לספטמבר 2021, פני המערה ייראו אחרת וסביר להניח שגם הנוף הפולחני ייראה אחרת.