חנוך לנער על פי דרכו – הוראה ודידקטיקה בספר ‘בן המלך והנזיר׳ לאברהם אבן חסדאי (ספרד, המאה ה-13)

ד״ר אילת אטינגר

בעידן המודרני החינוך וההוראה הפכו לתחום דעת אקדמי, ומחקר רב מתקיים בניסיון להגדיר את מאפייניה של למידה משמעותית, לקבוע מהו חינוך טוב ולהבין באילו דרכים הלומדים מושפעים מאסטרטגיות הוראה. ברם, שורשיו של השיח על פדגוגיה נעוצים בזמן העתיק, והגישה השיטתית ללמידה, כמו גם השאיפה להבנת טבע הלימוד, זכו לעיון נרחב אף בתקופת ימי הביניים.

בהרצאה זו, אציג את האסטרטגיות הדידקטיות שבהם השתמש אברהם הלוי בן שמואל אבן חסדאי, משורר ומתרגם שנמנה עם ראשי קהילת ברצלונה במחצית הראשונה של המאה הי״ג, בספרו שנודע בשם “בן המלך והנזיר״. יצירת-ספרות זו היא עיבוד-תרגום של ספר “ברלעם ויואסף״ הנוצרי, שלכשעצמו מהווה גלגול של ספר נעוריו של גואטמה בודהא, מייסד הבודהיזם. סיפור עלילה זה היה לאחד מהסיפורים הידועים והנפוצים ביותר בימי-הביניים וזכה למאות נוסחים בתרבויות ובלשונות שונות.

בכל נוסחיה היצירה דידקטית מכילה יסודות של רומן חינוכי (בילדונגסרומן) שבמרכזו עומד צעיר המפתח תודעה עצמית באמצעות חינוך. ברוב הנוסחים, ובכללם הנוסח העברי, ההוראה מתבצעת באמצעות נזיר – מורה המלמד דעת ואורחות חיים, ולמפגשים בין המורה לתלמיד יש תבנית סדורה של מפגשים דידקטיים. תבנית זו, אפשרה לכל מעבד להתאים את המסרים שאותם העביר לקהל היעד הספציפי של ספרו.

בהרצאתי, אבחן את האופן שבו הנזיר מלמד את הנסיך לאור ספרות עכשווית העוסקת בהוראה. אציג את התכנים העולים במפגשי הלימוד, ואסביר את דרך ההוראה הייחודית המערבת במודע סיפורים רבים, חלקם מנוגדים זה לזה במסריהם, וכן ז׳אנרים שונים הבאים ברצף, בזה אחר זה. מתוך כך, יתבהר האופן שבאמצעותו התאים אבן חסדאי את היצירה לקהל-קוראי העברית באותה עת, בבחינת “חנוך לנער על-פי דרכו.״